לקבלת עידכונים מאשכר, הזינו את כתובת המייל
שלכם:
שתף ב...

אמרלד ילדת-פיות - יצורי הצל (2)

Emerald, Fairy-Child - The Shadow Creatures

אשכר ארבליך-בריפמן
Eshkar Erblich-Brifman
הוצאת כנרת-זמורה-ביתן 2013,
384 עמודים

כיתוב הגב

"לפי השמועות, אמא שלךְ וחבריה הם האחראים לגנֵבת הכתבים. וכאן אַתְּ, אמרלד, נכנסת לתמונה: אנחנו זקוקים לךְ כדי שתשיבי אותם לידינו. רק בכתבים נוכל למצוא מידע על יצורי-הצל, בתקווה שנגלה שם איזו נקודת תורפה שלהם. כך, אני מקווה, נמצא דרך להילחם בהם...."

ארץ-קסם שוב בסכנה - באגם ווֹקֶר השלֵו מופיעים יצורים מחרידים וקטלניים. רק יחידי סגולה זכו לראותם ולהישאר בחיים. כשכל הניסיונות להביסם נכשלים, נותרת לאמרלד ולחבריה ילדי-הפיות רק דרך אחת לעצור אותם, אך היא טמונה בכתבים העתיקים שאבדו זה מכבר. האם תצליח אמרלד להשיב את הכתבים לבדה? ואולי תיאלץ לחבור לשם כך לאויביה המושבעים? ­

יצורי-הצל הוא הספר השני בסדרת הפנטזיה אמרלד, ילדת-פיות המתרחשת בעולמה של ווינטר בלו. הסדרה התקבלה באהבה בידי קוראים ותיקים וחדשים כאחד, וזכתה להצלחה רבה.

טעימת קריאה

אמרלד אימצה את עיניה אך לא ראתה דבר, מלבד פתח אוורור צר ומוארך שהיה קבוע בקיר החיצוני שלמולה, שדרכו הסתננו כמה קרני אור חיוורות. מקץ כמה דקות החלו עיניה להסתגל לעלטה ולאט-לאט הצליחה להבחין בצלליות. לבה הלם כמשוגע. קירות החדר הטחוב שנבנה מתחת לאדמה היו קפואים ושיניה החלו לנקוש. היא חשה איך הם סוגרים עליה, מצמצמים במהירות את המרחק בינה לביניהם. היא ניסתה להרגיע את עצמה ולנתח את המצב. אני צריכה רק להחזיק מעמד עד שמישהו יתחיל לחפש אותי, אני מסוגלת לעשות את זה. אני צריכה רק אורך רוח.

השעות חלפו בזו אחר זו באטיות מדאיגה. לאמרלד לא היה מושג כמה זמן חלף, משום שלא לקחה עמה שעון כשיצאה בבוקר מהבית.

אמרלד הביטה בפתח האוורור והבחינה דרכו שבחוץ כבר שורר חושך מוחלט. כעת כבה גם מקור האור הקלוש היחיד שהיה לעזרהּ. היא חשה כבתוך צוללת והשתוקקה לעלות אל מעל לפני השטח. אך כיצד תעשה זאת? היא התקרבה אל פתח האוורור. הוא היה קבוע בקיר בעזרת ברגים. אילו רק היה בידיה מברג. היא נתלתה על פתח האוורור וניסתה להציץ החוצה, אך לא הצליחה להחזיק את עצמה יותר מרגעים ספורים ונשרה בחבטה ארצה. היא חזרה לשבת על המיטה והמתינה. לא היה לה מושג לְמה.

היא ישבה בשקט מרוכזת, והאזינה לקולות שבקעו מבחוץ והתערבו ברחש נשימתה. דלת הכניסה לבית נפתחה והיא שמעה בליל קולות ודיבורים. אחר שמעה את הדלת נטרקת ואז צעדים קרבים אליה.

שיניה הוסיפו לנקוש ופלומת השיער העדינה שצמחה על זרועותיה סמרה. אני מוכרחה למצוא דרך החוצה, אמרה לעצמה.

השעות חלפו. ריח נפלא של תבשילים עלה באפה של אמרלד. הרעב שחשה החל להציק לה, אך היא ידעה שעליה להתגבר עליו. מן הסתם זו אמורה להיות הקטנה שבדאגותיה כרגע.

היא שמעה את צינורות המים נפתחים ומתמלאים מים. אחר כך שמעה את קולה של הטלוויזיה מהדהד בין קירות הבית, עד שלבסוף נדמו כל הקולות ושקט השתרר סביב.

אמרלד נשמה עמוק והפכה את עצמה לילדת-פיות. היא ידעה שהיא מסתכנת בכך שתיתפס, אבל לא ראתה כל ברירה אחרת. היא קיוותה שכעת, בהיותה זעירה, תוכל לעבור מבעד לפתח האוורור הצר.

היא התרוממה לאוויר, מנופפת בכנפיה הדקיקות ומפזרת לכל עבר אבקת נוצצים. היא הביטה בפתח האוורור המוברג ונאנחה. לא יהיה מנוס מלהשתמש בתליון הטיפה, חשבה לעצמה, אך ידעה שהשימוש בו עלול להקים רעש רב.

אני חייבת להיות זריזה ומדויקת, אמרה בלבה, אסור לי להיכשל.

היא שלפה ממִפְתַח חולצתה את תליון הטיפה והניעה אותו בעדינות על השרשרת הדקיקה שאליה היה מחובר. הוא היה חמים, אך לא לוהט כשהיה. את צבעו לא הצליחה לראות. היא נעצרה באוויר מול פתח האוורור וכיוונה לעברו את התליון.

ואם לא אצליח? הפחד שיתק אותה. מאז האביב לא השתמשה בתליון וכלל לא היתה משוכנעת שהיא זוכרת כיצד עושים זאת. היא עצמה את עיניה והתרכזה.

"שרק אצליח... שרק אצליח..." מילמלה לעצמה בתחינה.

מקץ כמה רגעי מאמץ עלה בידיה ליצור, תוך רחש תסיסה עדין, כדור שקוף, שבו היתה כלואה אש מתפצפצת שהאירה את החדר כולו. אמרלד פקחה את עיניה. כעת יכלה לראות את המתרחש למולה. הכדור ריחף בעדינות מעל כף ידה. היא הביטה בו בהקלה. האם כדור אחד יספיק? תהתה. הוא חייב להספיק. אם לא, היא תהיה בצרות צרורות. בלי להתמהמה הטיחה את כדור האש בפתח האוורור. הכדור התנפץ ברעש והאש שבתוכו פרצה החוצה, אך כבתה מיד, מותירה סביב פתח האוורור סימני חריכה שחורים.

"לעזאזל!" סיננה אמרלד וחשה את הלחץ שבחזה מתגבר. כעת ידעה שהשעון מתקתק. בני הזוג שמעו בוודאי את קול הנפץ והם בדרכם למרתף. אין לה ברירה אלא להזדרז. היא מיהרה לייצר כדור אש נוסף. הפעם הצליחה ליצור כדור גדול מקודמו. היא הניפה והטיחה אותו בחוזקה בפתח האוורור. כעבור רגע נמס ונשר מטה כמחצית מפתח האוורור, העשוי פלסטיק. ענן אפור מילא את החדר והִקְשה עליה את הנשימה.

אמרלד הניחה את ידה על אפה והחניקה שיעול. אחר בחנה את פתח האוורור. הוא עדיין צר מכדי שתוכל לעבור דרכו, הבינה, מאוכזבת. יהיה עליה לייצר כדור אחד נוסף, ואז אולי תצליח איכשהו להשתחל מבעד לפתח.

צעדים זריזים נשמעו יורדים במדרגות לכיוון המרתף, תחילה מהקומה העליונה לקומת הכניסה, ואחר כך גבר הדהודם ואמרלד ידעה שהם בדרכם אליה.

בינתיים החל תליון הטיפה להתחמם עד שלא ניתן היה עוד לגעת בו, ואמרלד אחזה בו באמצעות ציפורניה בלבד. שוב כיוונה אותו אל הפתח. הפעם נורו כדורי האש ישירות מתוכו ואמרלד הצליחה לכוונם ביעילות רבה יותר. פתח האוורור נשרף כליל וחור נפער בחלקו העליון של הקיר. בבת אחת חדרה בעדו צינת הלילה ואוויר נקי ורענן חדר פנימה. שניות אחר כך נפתחה דלת המרתף והאור נדלק. אמרלד ריפרפה במהירות בכנפיה וניסתה להשתחל מבעד לפתח שנוצר.

לרגע נתפסה נעלה בתריס הפלסטיק של פתח האוורור, אך היא הצליחה לשחרר את עצמה בזמן.

היא התעופפה משם מבלי להביט אחורנית ובלי לחשוב, מונעת בידי אינסטינקטים בלבד, כחיה מבוהלת. היא עפה מהר ככל שרק יכלה ולא חשבה כלל על האפשרות שמישהו עלול להבחין בה. היא נעצרה רק לאחר שהגיעה אל שיחי השושנים הפורחות שהעניקה לה רוז, אשר כיתרו את ביתה, כמגינים עליה מכל רע. אזי נחתה לצד פרח אדום וגדול וניסתה להסדיר את נשימתה. כעת, ידעה, יהיה עליה לשוב להיות ילדה רגילה, להיכנס הביתה ולתת דין וחשבון להוריה המודאגים. ומה תאמר להם? תהתה. יהיה עליה לחשוב על משהו. כל דבר מלבד האמת.