מליסה, מכשפה זקנה וטרחנית (5)

תיאור

פרק ראשון

בְּשׂוֹרוֹת רָעוֹת

"מְתוּקוֹת שֶׁלִּי!" קָרְאָה דּוֹדָה מֵלִיסָה וְהִצְמִידָה אֵלֶיהָ בְּחָזְקָה אֶת אָנִיס וּמַרְוָה הַמֻּפְתָּעוֹת, "כָּל כָּךְ הִתְגַּעְגַּעְתִּי אֲלֵיכֶן!"
לְצַעֲרָן שֶׁל הַבָּנוֹת, הֵן לֹא יָכְלוּ לוֹמַר אֶת אוֹתוֹ הַדָּבָר, הֵן מַמָּשׁ לֹא הִתְגַּעְגְּעוּ אֶל הַדּוֹדָה מֵלִיסָה. כְּבָר חָלְפָה שָׁנָה תְּמִימָה מֵאָז בִּקּוּרָהּ הָאַחֲרוֹן, אַךְ הֵן טֶרֶם הִתְאוֹשְׁשׁוּ מִמֶּנּוּ. לָכֵן, כְּשֶׁהוֹדִיעָה מֵלִיסָה עַל בִּקּוּרָהּ הַמְּתֻכְנָן בְּחֻפְשַׁת הָאָבִיב הַקְּרֵבָה וּבָאָה, חָשׁוּ אָנִיס וּמַרְוָה שֶׁכָּל עוֹלָמָן חָרַב עֲלֵיהֶן.
"זֹאת עוֹמֶדֶת לִהְיוֹת חֻפְשָׁה מְזֻפֶּתֶת!" אָמְרָה מַרְוָה וְשִׁלְּבָה אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ בְּכַעַס.
"אֲנִי כְּבָר מַעֲדִיפָה לִלְמֹד!" הִכְרִיזָה אָנִיס, אַף שֶׁזֶּה לֹא הָיָה מְדֻיָּק. הִיא שָׂנְאָה לִלְמֹד, שָׂנְאָה אֶת שִׁעוּרֵי הַכִּשּׁוּף אֵצֶל המּוֹרֶה הַפְּרָטִי שֶׁלָּהּ אָלוֹוֵרָה וְצִפְּתָה בְּקֹצֶר רוּחַ לְחֻפְשַׁת הָאָבִיב. וּבְדִיּוּק בְּשֶׁל כָּךְ, כְּשֶׁרוֹזְמָרִינְיָה וְאֵזוֹב בִּשְּׂרוּ לָהּ וּלְמַרְוָה אֲחוֹתָהּ שֶׁהַדּוֹדָה מֵלִיסָה עוֹמֶדֶת לְהִתְאָרֵחַ בְּבֵיתָם, קָדְרוּ פָּנֶיהָ שֶׁל אָנִיס בְּאַחַת וּתְחוּשַׁת תִּסְכּוּל אֲיֻמָּה פָּשְׁטָה בָּהּ.
"אֵלֶּה לֹא בְּשׂוֹרוֹת כָּאֵלֶּה רָעוֹת," נִסָּה אֵזוֹב, אֲבִיהֶן שֶׁל אָנִיס וּמַרְוָה וְאָחִיהָ הַצָּעִיר שֶׁל מֵלִיסָה, לְרַכֵּךְ אֶת הַמַּכָּה.
"אֵלֶּה כֵּן!" הוֹדִיעָה מַרְוָה, "אֵלֶּה בְּשׂוֹרוֹת אֲיֻמּוֹת. הִיא נוּדְנִיקִית נוֹרָאִית!"
"נוּ, בֶּאֱמֶת, מַרְוִי," אָמְרָה רוֹזְמָרִינְיָה אִמָּהּ, "לֹא יָפֶה לְדַבֵּר כָּכָה עַל דּוֹדָתֵךְ. אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁהִיא אוֹהֶבֶת אֶתְכֶן אַהֲבַת נֶפֶשׁ!"
"אַהֲבַת נֶפֶשׁ בְּטַעַם רֶפֶשׁ!" אָמְרָה אָנִיס וְהֶעֶוְתָה אֶת פָּנֶיהָ בְּגֹעַל, כְּאִלּוּ הִיא עוֹמֶדֶת לְהָקִיא.
מַרְוָה צָחֲקָה, וְרוֹזְמָרִינְיָה שָׁבָה וְאָמְרָה שֶׁמְּאוֹד לֹא מְנֻמָּס לְדַבֵּר כָּכָה, גַּם אִם לֹא בְּנוֹכְחוּתָהּ שֶׁל הַדּוֹדָה מֵלִיסָה.
"הִיא דּוֹדָה שֶׁלָּכֶן," אָמַר אֵזוֹב, "וְאַתֶּן אוּלַי לֹא חַיָּבוֹת לֶאֱהֹב אוֹתָהּ, אֲבָל הַמְּעַט שֶׁתּוּכְלוּ לַעֲשׂוֹת הוּא לִנְהֹג בָּהּ בְּכָבוֹד וּבְנִימוּס. אֲנִי, מִכָּל מָקוֹם, אוֹהֵב אוֹתָהּ מְאוֹד, וּכְשֶׁאַתֶּן מְדַבְּרוֹת עָלֶיהָ כָּךְ, אַתֶּן פּוֹגְעוֹת בִּי!" הוּא הֵסֵב מֵהֶן אֶת פָּנָיו בְּעֶלְבּוֹן וּפָנָה לְהָכִין אֶת אֲרוּחַת הָעֶרֶב.
רוֹזְמָרִינְיָה כִּבְּתָה אֶת הַכִּירָה שֶׁעָלֶיהָ הִתְבַּשְּׁלָה בֵּינְתַיִם קְדֵרַת רַגְלֵי הָעַכָּבִישׁ בְּקִשּׁוּאִים, שֶׁכְּבָר עָמְדָה לְהֵחָרֵךְ, וּבָחֲשָׁה בָּהּ בְּכַף עֵץ גְּדוֹלָה.
"בּוֹאוּ נְנַסֶּה כֻּלָּנוּ לְהֵרָגַע," הִצִּיעָה, "אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁאַתֶּן פָּשׁוּט נִסְעָרוֹת מֵרֹב רָעָב, אֲנִי מַצִּיעָה שֶׁנֵּשֵׁב לֶאֱכֹל."
לְאָנִיס וּלְמַרְוָה לֹא הָיָה תֵּאָבוֹן בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב. הֵן לֹא הִפְסִיקוּ לַחְשֹׁב עַל בֹּקֶר הַמָּחֳרָת, הַבֹּקֶר שֶׁבּוֹ תַּתְחִיל חֻפְשַׁת הָאָבִיב שֶׁצִּפּוּ לָהּ זְמַן כֹּה רַב, שֶׁיָּבִיא עִמּוֹ אֶת הַדּוֹדָה מֵלִיסָה הַטַּרְחָנִית.
"זֶה רַק לְחֹדֶשׁ," אָמְרָה רוֹזְמָרִינְיָה בֵּין נְגִיסָה לִנְגִיסָה, וְשָׁלְפָה מִפִּיהָ רֶגֶל עַכָּבִישׁ דְּבִיקָה שֶׁלֹּא הָיְתָה עֲשׂוּיָה דַּיָּהּ. "אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁהִיא לֹא תַּפְרִיעַ."
"חֹדֶשׁ?!" קָרְאוּ מַרְוָה וְאָנִיס בְּתַדְהֵמָה וְקָפְצוּ מִמְּקוֹמָן.
"חֹדֶשׁ זֶה הֲמוֹן זְמַן!" אָמְרָה מַרְוָה.
"חֹדֶשׁ זֶה נֶצַח!" סִכְּמָה אָנִיס.
"חֹדֶשׁ זֶה כָּל הַחֻפְשָׁה שֶׁלָּנוּ!" יִלְּלָה מַרְוָה.
אֵזוֹב נָשַׁף בְּיֵאוּשׁ. "שְׁתֵּיכֶן עֲדַיִן תּוּכְלוּ לְבַלּוֹת כִּמְעַט כְּפִי שֶׁתִּכְנַנְתֶּן," הִסְבִּיר לִבְנוֹתָיו הַסּוֹרְרוֹת, "תּוּכְלוּ לָצֵאת לָצוּד קַרְפָּדוֹת, לִטְבֹּל בַּנַּחַל, לֶאֱסֹף פִּטְרִיּוֹת, לְטַיֵּל, וְ… נוּ, אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ בְּדִיּוּק מָה אַתֶּן עוֹשׂוֹת כָּל הַזְּמַן… אַתֶּן מְבִינוֹת לְמָה אֲנִי מִתְכַּוֵּן, לֹא?"
אָנִיס וּמַרְוָה עִקְּמוּ אֶת פְּנֵיהֶן וְלֹא הֵשִׁיבוּ.
"וּבְמַהֲלַךְ הַבְּקָרִים," הֵעֵזָּה רוֹזְמָרִינְיָה לוֹמַר, "כְּשֶׁאֲנַחְנוּ נִהְיֶה בָּעֲבוֹדָה, נוֹדֶה לָכֶן אִם תִּשָּׁאֲרוּ בַּבַּיִת, עִם מֵלִיסָה, וְתַנְעִימוּ אֶת זְמַנָּהּ."
"מָה?!" הִזְדַּעֲקָה מַרְוָה, "אֲבָל… אֲבָל הַבְּקָרִים הֵם… הֵם חֵצִי מִכָּל הַיּוֹם! וְיָדוּעַ שֶׁהַשָּׁעוֹת הֲכִי טוֹבוֹת לְצֵיד קַרְפָּדוֹת וְלִטְבִילָה בַּנַּחַל הֵן שְׁעוֹת הַבֹּקֶר!"
"אֲנִי לֹא מוּכָנָה לָשֶׁבֶת עִם הַדּוֹדָה מֵלִיסָה!" הוֹדִיעָה אָנִיס.
"אָז אַתְּ מֻזְמֶנֶת לַעֲמֹד!" הֵשִׁיב לָהּ אָבִיהָ בְּתוֹכֵחָה.
"נוּ, אַבָּא!" הִתְפַּתְּלָה אָנִיס, "זֶה לֹא הוֹגֵן!"
"נִרְאֶה כְּבָר מָה יִהְיֶה," אָמַר אֵזוֹב, "וְעַכְשָׁו, סַיְּמוּ לֶאֱכֹל וּלְכוּ לַחֲדָרִים שֶׁלָּכֶן. נִמְאַס לִי מֵהַוִּכּוּחַ חֲסַר הַטַּעַם הַזֶּה."

הַבָּנוֹת עָשׂוּ כִּדְבָרָיו וְעָלוּ בְּלֵב כָּבֵד אֶל חַדְרֵיהֶן.